היום שאני מסתכלת לאחור נראה שהייתי בתקופת המעבר בשלב שבו היו מצלמות דיגיטליות אבל זה עדיין היה ממצלמות בפני עצמן ולא ממש באיכות טובה בטלפונים הניידים.
אז בדיוק עידן שלי נולד, ואני שמהיום שיצאתי מהבית של ההורים עברתי לכל דירה עם כל אלבומי הילדות שלי, לא יכולתי לדמיין מצב בו לילד שלי לא יהיו אלבומים.
אז בהתחלה כמיטב המסורת הלכתי לפתח תמונות נבחרות ולהדפיס אותן,
ישבתי שעות ארוכות בגזירה והדבקה, היה כיף אבל באמת לא יעיל, תרפיה באומנות זה נחמד אבל לא באופן קבוע...ובמיוחד לא שממש חשוב לי להדפיס תמונות באופן שוטף.
שם בדיוק, גיליתי את האלבום הדיגיטלי !
אייי איזה רגע זה היה. האפשרות להדפיס תמונות בקלות ולקבל הכל ארוז באלבום קטן וקומפקטי, בניגוד לעבי הכרס שהייתי צריכה למצוא להם בכל בית מקום מיוחד שיכיל את כולם, ויעמוד בכובד שלהם, לאלבומים החדשים מצאתי מדף יעודי בקלות, שעידן ואני יכולנו להוציא בכל עת.
מאז הכל היסטוריה, פשוט התאהבתי ... אני דואגת להכין לנו באופן קבוע אלבומי משפחה.
וגם בעצם אלבומים נוספים.... תלוי בכמות התמונות שצילמנו :)
ואם להודות בכנות, אין דבר שיותר יקר לי מהם בבית, אלבומים שאפשר להחזיק ולחבק.
ועכשיו שנכנסנו לסתיו זה הזמן להתכרבל עם האהובים שלי על הספה ולדפדף בהם.
Comentarios