איזה מביך, מה היא תחשוב עליי?

יום שישי, אוטוטו כניסת שבת

הבית נקי ואני התיישבתי לי בנחת במרפסת

וחשבתי לעצמי, זהו!! נמאס לי מהעבדות הזאת, כל היום עובדת בלנסות ולהיפטר מהאבק ומהזבל אחת ולתמיד...

שניות החסד שהבית באמת נשאר נקי הם כ"כ מעטות לעומת הזמנים שצריך לנקות אותו.

אני מוכרחה לדאוג לעצמי שאעבוד פחות! מגיע לי שתהיה לי עוזרת!

אחת שבאה הביתה מרימה הכל, שואבת, מטאטאת, שוטפת, מנגבת,

בזמן שאני חופשיה לי ללכת לשתות קפה עם מאמי, איזו פריבלגיה,

אבל, איך אני אזמין מישהי לבית הפוך ומלוכלך, איזה מביך, מה היא תחשוב עליי?

היא בוודאי תרים גבה ותזדעזע אם הכיור יהיה עם משחת שיניים, או שהאסלה לא תהיה נקיה, ומה יהיה אם יהיו כלים בכיור , זה בוודאי שכב פה לפחות יומיים היא תחשוב לעצמה, ומה אם היא תספר אח"כ לחברות שלה על הבית שהיא הגיעה אליו, ורק שאף אחד לא ידע מה קורה אצלי בבית אם אני לא מנקה אותו.

אבל אז אמרתי שטויות! אני רק אדאג להכין את הבית לכבודה יום קודם ואז היא תראה כמה הבית שלי מסודר ונקי.. זהו זה!! מצאתי, אני גאונה פשוט, זה יפתור את הכל.

מלבד העובדה שאצטרך לסדר את הבית ולדאוג שיהיה מתוקתק

אני רק אדאג לנקות את הבית למנקה,

ולשלם לה על חוות הדעת של 'איך הבית שלי נראה שהיא הגיעה'

ואז הבנתי... אני זה אתם!

כל יום כמעט אני שומעת את המבוכה הזאת, המתנצלת, 'אבל התמונות שלי כ''כ מבולגנות,

איך את תסדרי אותם אם אני לא מצליחה למצוא את הידיים והרגליים שלי?

'לא נעים לי להגיד, אבל לילדים שלי אין אפילו אלבום אחד, בטח אצלך הכל כ"כ מסודר ויש לך אלבומים של הכל, את יודעת משהו, אני רק אמיין את התיקיות שיש לי ואז אעביר אליך'

אז קודם כל הרשו לי לגלות לכם סוד, לא אילבמתי את כל הדברים שרציתי, ויש עדיין מקומות שהם לא מסודרים טיפטופ ואני חיה עם זה בשלום. כי זה מה יש, כמו שהבית שלי לא תמיד פרפקט, גם אין לי את כל התמונות מסודרות, אבל זה כן משהו בסדר העדפויות שלי.

לכם אני רוצה להגיד שאין לי מד בלאגן, יש לי פשוט אהבה לסידור תמונות, אני רואה אי סדר ואני פשוט רוצה לסדר אותו, לטפל בו, זה פשוט מדגדג לי באצבעות שאני רואה ים של תמונות וכל מה שאני רוצה ומדמיינת באותו רגע זה את האלבום הזה שמי שיחבק אותו כ"כ יתרגש וישמח להביט בו מסודר ומאורגן.

כמו אותו בית נקי ומסודר לשבת, רק שהפעם זה יחזיק מעמד להרבה יותר זמן...

תחשבו על זה

❤️